"וודסטוק" של אנג לי הוא חוויה נעימה, לא מרשימה, אבל בהחלט ביתית, מקומית, החושפת במעט את תהליך הקמת הפסטיבל בן 3 הימים בבית'-אל הקטנטונת, התמימה, זרועת פרות, משקים והרבה אחו. תושביה השמרנים מתקשים לקבל, תרתי משמע, את המסות של צעירי התקופה, ההיפים שנהרו לשם כדי לשמוע, לרקוד, לעשן ולאהוב. בעזרת יוזמה והרבה כסף נחשף בפנינו סיפורו של הארוע המכונן של דור הפרחים, שהעדיף אהבה על פני מלחמות. אנחנו הצופים הישראלים, שחווים את ההיפך, מביטים בחיים של אחרים, בהנאה ואולי קצת בקנאה, כי אפשר גם לחיות אחרת- לצלילי "תחיית קלידנס קלירווטר" , הנדריקס שובר הגיטרות, ו"ג'פרסון איירפליין", ולא לצלילי נפילות של קסאמים. "פטריוטים" הוא אצלנו שם נרדף לטיל, אבל בעולם ה"אחר" הוא לגמרי לא "נרדף".
אם חשקה נפשכם לשוב לשנות ה-60 של חייכם, לכו לשמוע ולראות, מה עושה הרצון להאזין למוסיקה, למאות אלפים, לתמימים ולטובים. מי יודע, אולי יום אחד נלמד מהם.
אפרת קורן (46) | 24/10/2009 09:42:54